אזהרת טריגר כסף

״יש דברים שאת כותבת שמעוררים אצלי טריגר, שסוגרים אותי וגורמים לי לא לרצות להמשיך לקרוא״.

״מי משלם 130 ש״ח לשעה של מנקה?״

״מי גובה 1,500 דולר לשעת ייעוץ?״

״זה מוגזם ברמה קיצונית, זה שיח פריבילגי ולכן זה טריגרי״.

אנחנו פוגשות טריגרים כל הזמן, אבל יש טריגרים שמדברים עליהם ויש טריגרים ששותקים לגביהם. פוליטיקה, מיניות, מערכות יחסים – הכול פתוח. מתלהט, אבל מדובר. כשכסף מעורר טריגר אנחנו לרוב לא נדע על זה, אנחנו נועלות אותו בכספת, מדחיקות ושותקות. יוצרות חיכוך מינימלי עם נושאים שקשורים אליו, לא שואלות כמה מרוויחים, לא שואלות כמה משלמים, לא מדברות על חובות, אתגרים כספיים ודינמיקות משפחתיות סביב כסף. וזה לא שאנחנו לא מתעסקות עם זה, הרי כל דקה של היום זה איכשהו עובר לנו בראש, אבל אנחנו מקובעות על התפיסות שלנו, לפיהן אנחנו מקטלגות ושופטות אחרים ואת עצמנו, ומארגנות (וכנראה אפילו מייצרות) את המציאות כך שתתאים לנראטיב שאימצנו.

התגובות הגיעו אלי רק מחברות קרובות ורק בארבע עיניים אבל כשחברה שאלה אותי על התשלום למנקה ואמרה שזה מוגזם ובחיים לא הייתה מוציאה סכום כזה, היא נתנה לי הזדמנות להסביר שיש כאן מגוון שיקולים שהם מעבר לסכום ברוטו שיוצא: רובנו מחזיקים בתפיסה ששעת ניקיון אמורה לעלות 50-60 ש״ח אבל אנחנו לא לוקחים בחשבון את החובה לשלם גם ביטוח לאומי, פנסיה, נסיעות, חופשת לידה, ימי מחלה, ימי חג והבראה, כל הזכויות שמוקנות על פי חוק לעובדי ניקיון שעתיים בבתים פרטיים. ההחלטה שלי לשלם על ניקיון דרך סוכנות (שמנוהלת על ידי אישה) ושדואגת לכל התשלומים הנוספים, היא מבחינתי תיקון חברתי שדואג לאוכלוסיות המנוצלות ביותר + החלטה שלי לתמחר עבודה נשית שכמו רוב עבודות הבית היא שקופה, לא מתומחרת ולכן חסרת ערך כלכלי כשאני מבצעת אותה + בחינה של התקציב הכולל שלי ובחירה בהוצאה על ניקיון על פני הוצאות אחרות למען השקט הנפשי שלי כאישה שמאוד אוהבת סדר וניקיון.

וכל זה - בהכרה מלאה שאני פריבילגית ושזכיתי בחופש הבחירה הזה, שלא לכולן יש.

איפה עובר גבול הפריבילגיה? האם לקנות ביצי חופש במחיר גבוה יותר מביצים רגילות זו פריבילגיה שונה מאשר לשלם עבור שירותי ניקיון? זאת שאלה שנכונה לגבי כל בחירת קנייה שלנו: שמפו זול מול שמפו מחומרים טבעיים בלבד? רכב יד שנייה או רכב חדש? נעליים ב 50 ש״ח או נעליים ב 450 ש״ח? רק מאופן ניסוח השאלות שקוף שבכל בחירה יש מערך שיקולים הרבה יותר רחב מאשר המחיר הכספי בלבד. האם לגבות 1,500 דולר לשעה מחברת וויקס זה לגיטימי אבל אותו סכום לשעת ייעוץ פרטי זו חזירות? אם מי שגובה כל כך הרבה גם נותן ייעוץ בחינם לעמותות הוא בעצם רובין הוד ואז שיבורך? מה זה אומר לחיות ברווחה ובשפע? האם יש שפע אחד שמתאים לכולנו? האם השפע שלי בהכרח בא על חשבון השפע של אחרים?

המבנה הכלכלי הנוכחי, הקפיטליסטי, יצר חברה שתמיד רוצה עוד, אף פעם שום דבר לא מספיק ותפיסת המחירים במסגרתה לא כוללת שקלול של עלויות חברתיות וסביבתיות. בחברה כזו הכל מאוד טריגרי, כל הזמן. הנחת היסוד שלי היא שאפשר לבנות חברה אחרת. אני לא יודעת לתאר איך בדיוק היא תתנהל אבל כל תגובה שלכן, כל שאלה שנשאלת בגלוי וכל שיחה שמתקיימת על כסף וערך מקרבת אותנו בהכרח ליצירת נראטיב חדש ומציאות אחרת בה דברים לא נסגרים בכספות אלא פתוחים, שקופים, עמוקים ומורכבים יותר מתוית מחיר.