top of page

על החיים ועל המוות גרסת הכסף

אני בתקופה מלאה בחרדות, כל יום אני פוגשת חרדה אחרת. הכאוס והטירוף שמתרחשים בחסות הממשלה מגבירים את חוסר הודאות, יום אחד אני חרדה לביטחון של הילדות שלי, יום אחר אני חרדה לחינוך שלהן ולחופש שלהן והרבה ימים אני חרדה למצב הכלכלי.

אני לא מכירה את עצמי ככה, נפרדתי מהתקפי חרדה לפני עשרים שנה ורוב הזמן אני אופטימית ושמחה. אבל לפני חודש, כשנסעתי לסקי עם אביב, עמדתי מוקדם בבוקר על צלע הר מושלג, האצבעות שלי בידיים קפאו מקור, מסמרים לתוך העצמות, ופתאום פגשתי אותה שוב. היא טיפסה במעלה הגב והתפשטה במהירות ברחבי הגוף והנשמה שלי, מודיעה לי שזהו, אני גמורה, זה יתחיל בזה שהאצבעות שלי ינשרו ויסתיים בגרוע מכל. ברגע שקלטתי שאני לא רוצה לשמוע אף אחד מסביבי, אפילו לא את הבת שלי, זיהיתי אותה, יש לה קול שמתגבר על כל קול אחר בסביבה, סוגר ומשתק. אז אמרתי לה ״הי, שלום, אותך לא פגשתי שנים. אבל אני יודעת מה לעשות איתך.״ אני נושמת עמוק ואומרת לעצמי בראש בקול חזק יותר ״אין סכנה ממשית לחיי, הכל טוב, ובמקרה הכי גרוע אני מחליקה כל הדרך על הטוסיק, ישר לתוך חבית של יין חם״. הסתכלתי לשמיים וראיתי שעוד מעט השמש תצא מאחורי ההר, אלה כמה דקות שאני יכולה להמשיך לנשום לתוכן. והיא באמת יצאה בסוף, השמש.

ההתרחשות בשווקים הכלכליים בשבועיים האחרונים היא כמו קור חודר עמוק לעצמות; בנקים קורסים, ריביות עולות, מדדים יורדים, השקל צונח, האינפלציה עולה. נפגשתי בחרדה הקולקטיבית הזאת בעוצמה מאוד גבוהה סביב הפתיחה החדשה של מונטס. קיבלתי הרבה מאוד שיחות והודעות מנשים שרוצות להשקיע אבל מספרות שאמרו להן שזה לא זמן טוב.

נשים לא נמצאות בשוק ההון – את זה אנחנו יודעות כנתון עובדתי בגללו פתחנו את התוכנית. אבל את זה שנשים נמנעות מלקחת אחריות על הכסף שלהן חוויתי עכשיו מאוד חזק. וזה כואב לי מאוד. כי בניגוד לסקי, שהוא לגמרי בחירה חופשית שלי, בחירה לנסוע למקום שיש בו מינוס 15 מעלות, בחירה שלי לקום בבוקר לשיעור ובחירה שלי לעלות למסלול כשאני עוד לא ממש יודעת איך לרדת ממנו, אז כל מה שקשור בכניסה לשוק ההון לא בשליטה שלנו, כי אנחנו כבר שם. הכסף שלנו בבנקים, הפנסיות שלנו באג״חים, החסכונות שלנו במניות, המשכנתא שלנו צמודה לריבית. אין לנו באמת בחירה להמשיך להתעלם מהכסף ויש סיכון שההימנעות הזו תעמוד בעוכרינו יותר מכל החלטה אמיצה אחרת שנעשה עם הכסף שלנו.

אני לא מומחית בטיפול בחרדות ואני גם לא יועצת השקעות אבל כשהפכתי אמא גיליתי שיש לאנשים נטייה להזין חרדות בנוגע להורות שלי. למדתי לנשום עמוק, לעצור ולקחת מרחק, לבחור למי להקשיב ולהזכיר לעצמי שאין אמת אחת. גם בענייני כספים אנשים נוטים להזין חרדות, ובשורה התחתונה הכל השערות ואף אחד לא יכול לנבא את העתיד. השמש תצא מתישהו, בינתיים אני מסתכלת לחרדות בעיניים ועונה להן בקול חזק יותר: כל עוד יש לי חופש בחירה, אני בוחרת לקחת אחריות.

37 views0 comments

Recent Posts

See All

Comments


bottom of page