top of page

I've created a monster

השבוע עשיתי חיבור מקצועי בין קולגה לבין מישהו שליויתי לפני כמה שנים, נקרא לו ״ברק״ לצורך העניין. ברק הוא אחד האנשים המבריקים והיצירתיים שפגשתי, הוא קולט סופר מהר, הוא חד בהבחנות שלו ובאופן בו הוא מתקשר אותן לאחרים ויש לו חשיבה מאוד ייחודית. אחרי שהשניים נפגשו, ברק שלח לי הודעה מוקלטת והתייעץ איתי איזו הצעת מחיר לתת כי קצת מוזר לו להגיד את זה אבל הוא היום גובה לשעת ליווי 1,500 דולר ולליווי חודשי 45,000 ש״ח.

מה???

הקשבתי לזה שוב. 1,500 זה ברור, אבל אחרי זה הוא אמר דולר? הקשבתי שוב. כן, דולר. ורגע, כמה לחודש? אני אקשיב לזה שוב, 45,000 או 45 מאות (ההודעה הוקלטה באנגלית ויש כמה דרכים להגיד מספרים גדולים באנגלית), כן, 45,000 ש״ח לחודש. רגע, עכשיו נקשיב לזה שוב ברצף לוודא שאת הכל יחד הבנתי נכון. אחרי הפעם החמישית שהקשבתי אפשר היה לסכם: כן, הבנתי נכון!

וואוו.

רצף המחשבות שהגיע אחרי הלך בערך ככה: אז בגלל זה הוא עבר לגור בדירה גדולה יותר ומרווחת, ועכשיו גם ברור למה הזוגיות שלו בתקופת פריחה ולמה הוא נשמע מאושר באופן כללי. איזה יופי שהוא הטמיע את כל מה שעבדנו עליו. הכי מגיע לו בעולם! אני זוכרת שבשיחת הטלפון הראשונה שלנו הוא היה אבוד, לא ידע מה הוא צריך לעשות בחיים, איך לקשור את היכולות שלו יחד למקצוע, מי הלקוחות שלו ואיך להגיע אליהם, איך לתמחר ואיך לנהל כמה לקוחות במקביל. והנה, 4 שנים אחרי, הוא לגמרי על זה. אני גם זוכרת שהוא ממש סבל כשנתן שעות ייעוץ בודדות אז סיכמנו שיעלה את המחיר אל הרף שבו גם אם הוא יסבול הוא ידע שהולך להיות לו מאוד כיף כשהתשלום יכנס, אז זה סופר מרשים שהוא הטמיע וטיפס עד 1,500 דולר. אבל איפה אני ואיפה הוא? כל פעם, כשאני פוגשת את המראה הזו שהיא לקוחות עבר שלי זה ממש מביך אותי. למה אני לא מרוויחה כמוהם? למה אני לא צומחת בקצב שהם צומחים בו? למה אני בכלל עושה השוואות? אולי אי אפשר להשוות בינינו. אולי אני צומחת בקצב שלי? אולי אני צריכה להיות מרוצה מהמקום שאני נמצאת בו. אולי אני צריכה ליווי בעצמי?

אין לי תשובות לכל השאלות האלו. אני בעיקר מעוניינת לשאול אותן לא רק בתוך הראש שלי אלא שגם אחרות יקראו, וכשאני כותבת אותן אני עושה בהן סדר ומתחילות לצוף תובנות ברורות לגבי המקומות בהם אני רוצה להיות מבחינה כלכלית ולגבי דברים שאמרתי לאחרים ושכחתי בעצמי.


*****


אני מאוד אוהבת לעשות קניות בשוק. בתל אביב השוק שלי היה התקווה ובסוף כל סיבוב קניות עברתי בדוכן הביצים כדי לקנות תבנית במחירי שוק. היו לו את כל סוגי הביצים, ביצי אומגה, ביצים אורגניות וביצי חופש. כשעברתי לחיפה שאפתי להתאקלם בשוק תלפיות כמו ששלטתי בתקווה; לדעת איפה הירק הכי טרי והשעועית הירוקה הכי טובה, להכיר את הסוחרים בשם ולדעת מה ההתמחות של כל אחד מהם. וכמובן שחיפשתי גם את הדוכן של הביצים. כך הכרתי את דרור, אבל לדרור יש רק ביצים L או XL. אין סוגים אחרים. ומאז שהכרנו, כל פעם כשאני באה לשוק, השיחה בינינו הולכה ככה:

הי דרור, אז יש היום ביצי חופש?

לא.

אבל דרור, הכי מתאים בעולם שיהיו לך ביצי חופש. תוכל לתלות כאן שלט שיהיה כתוב עליו: ״יש ביצי דרור״.

אתמול השיחה הלכה כמה צעדים קדימה:

״מה המצב דרור? יש ביצי חופש?״

״האמת, הבוקר הגיעה עגלה שלמה של ביצי חופש והיא נגמרה.״

״אז אתה רואה, זה עובד טוב. תמשיך להזמין ביצי חופש״.

״זה לא רווחי, הן יקרות ואני לא יכול למכור אותן ב - 32 ש״ח לתבנית״.

״מה?! מכרת אותן במחיר של תבנית רגילה? למה אתה לא מוכר אותן במחיר גבוה יותר?״ (ולמה לא הגעתי היום לשוק מוקדם יותר?!)

״כי זה שוק, אני לא יכול למכור יקר.״

״אבל זה בדיוק העניין של שוק, אתה מציע אותן במחיר גבוה יותר, אם לא נמכר, תמיד תוכל להוריד מחיר. אבל אני אומרת לך - זה ימכר במחיר הגבוה! תנסה.״

״תאמיני לי מיכל, אם היית אשתי כבר היתה לי עוד דירה. בתל אביב.״

142 views0 comments

Recent Posts

See All

Comments


bottom of page